פסק-דין בתיק ת"ק 006885/03

טענות התובע:

ביום 9.7.01 הכניס התובע את מכוניתו ל"טיפול 10,000" במוסך הנתבעת (להלן: " המוסך"). כאשר הוציאה מהמוסך, הוא חש שהמכונית "לא נסעה היטב" ולפיכך הכניסה למוסך שוב למחרת. לדבריו - חוייב בשנית בגין "טיפול 10,000". מיד עם צאתו מהמוסך בפעם השניה, התחממה המכנית ונעצרה. הסתבר כי חגורת הטיימינג קפצה (להלן - "התקלה הראשונה"). המכונית נגררה למוסך הנתבעת וביום 11.7.01 בוצעו בה תיקונים, לרבות החלפת ראש מנוע. התובע שילם את חשבון התיקון, אך זאת - לדבריו - תוך מחאה ומחוסר ברירה.

כעבור כשנתיים, ביום 5.6.03 הכניס את רכבו למוסך לבדיקה שגרתית. לדבריו, המכונית נסעה היטב, אך מאחר שהתכונן לנסוע צפונה בחג - רצה למנוע תקלות. מחיר התיקון חרג מציפיותיו, אך הוא שילם. אז נסע התובע לצפון וליד קיסריה - התחמם הרכב במפתיע ונעצר. הוא נאלץ לגרור אותו בחזרה מוסך ולבטל את הטיול. טוען התובע, כי עם הגיעו למוסך, הודיע לו בעל המוסך, כי אין לו אחריות בנושא והתובע שוב חוייב בתיקון ראש, לאור הנזק שנגרם.

התובע דורש מהנתבעת לפצותו בגין התיקונים שבוצעו ב-2001 (כולל הצמדה וריבית עד לתיקון השני), בגין התיקון ב- 2003 ובגין עגמת הנפש שנגמה לו.

התובע תמך תביעתו בחשבוניות התיקונים (בהן גם חשבונית אחת שהתברר, לאחר הגשת כתב ההגנה, כי אינה שייכת לרכבו, אלא לרכב אשתו, ובעקבות כך הופחת סכום התביעה בהתאם). בסופו של דבר הועמד סכום התביעה על סך של 9,707 ש"ח.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת כי כל טענות התובע הן חסרות בסיס, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מוסרית. לדבריה, לא היה כל כשל בשרותים שניתנו לתובע וניתן להעמידם לבדיקתו של כל בר סמכא.

לדברי הנתבעת, נקרעה רצועת הטיימינג ברכב התובע, ודבר זה לא קשור לטיפול שבוצע ברכב יומיים קודם, ביום 9.7.01. בגין רצועת הטיימינג שילם התובע 995 ש"ח. אז היה צורך לפרק את ראש המנוע, וכך נעשה. באשר לתיקון ב- 2003: ההתחממות נבעה מכך שמשאבת המים ברכב התובע התקלקלה (להלן - "התקלה השניה"), והתובע יכול היה למנוע את הנזק, שנגרם בעקבות כך שהמשיך לנסוע ברכב, במקום לשעות לאזהרות נוריות האזהרה ברכב. לדברי הנתבעת, בעת ביצוע הטיפול ברכב בשנת 2003 - לא יכלה הנתבעת לדעת שמשאבת המים אינה תקינה.

המומחה מטעם התובע :

מאחר שהתביעה לא נתמכה בחוות דעת לענין הנזקים הנטענים והגורם להם, החליטה כב' השופטת פלינר, בתום הדיון הראשון שהתקיים בבית המשפט ביום 17.8.03, שעל התובע להודיע לנתבעת ולבית המשפט מי הגורם שהוא מבקש שיבצע בדיקה לרכב. התובע בחר במומחה מר שמעון שפי. מר שפי הגיש חוות דעתו ביום 28.1.04, לאחר שהתובע ביקש מספר דחיות מביהמ"ש.

מר שפי נתן חוות דעתו על סמך כתבי הטענות, פרוטוקול הדיון מיום 17.8.03 ודברי הצדדים שנאמרו בו, חשבוניות התיקון של מוסך הנתבעת ומכתב ממנהל מוקד השירות של פיאט מיום 4.8.03. אציין, כי בית המשפט לא ראה מכתב זה והוא לא מצוי בתיק.

מסקנותיו העיקריות של מר שפי היו כדלקמן:

1.         בטיפול שבוצע ביום 9.7.01 היה הרכב במד אוץ 166,534. במד אוץ 180,000 נדרשת בדיקת רצועת התיזמון. מן הטעם הטוב היה לערוך לפחות בדיקה חזותית לרצועה, תוך טיפול 10,000 הנוכחי, למרות שזו נדרשה רק בטיפול 10,000 הבא.

2.         באותו טיפול בוצע לרכב, בין השאר, שטיפת פנים המנוע בחומר מסיר פיח.

3.         בטיפול שבוצע ביום 5.6.03 היה הרכב במד אוץ 215,000. במד אוץ 225,000 נדרשת בדיקת רצועת התיזמון. שוב - מן הטעם הטוב היה לערוך לפחות בדיקה חזותית לרצועה, תוך טיפול 10,000 הנוכחי, למרות שזו נדרשה רק בטיפול 10,000 הבא.

4.         באותו טיפול בוצע לרכב, בין השאר, שטיפת פנים המנוע בחומר מסיר פיח. לדברי מר שפי, שטיפת המנוע בחומר מסיר פחם אינה מופיעה בתכנית הטיפולים של הרכב ולרוב הינה יוזמה פרטית של בעל המוסך. במקרים בהם המנוע בעל "קילומטראז'" גבוה יחסית, שטיפה זו אינה תורמת ואף גורעת, שכן היא מסירה מהמנוע את הפחם שהצטבר, ואטם מירווחים שחוקים, למשל - סביב אוטמי שמן למיניהם, סביב טבעות בוכנה וכו'. בכך, טוען מר שפי, מתאפשר מעבר שמן במקומות בלתי רצויים.

5.         שמנוניותה, ולו הקלילה, של רצועת התזמון, גרם להחלקתה, דילוגה על מספר שיני גלגל השיניים המניעה, ובכך להפרת שילוב התיזמון בין גלגל הארכובה וגל הזיזים, עד שנוצר מגע בין בין השסתומים ובוכנות המנוע. מגעים אלה גרמו לנזקים כבדים בראש המנוע, בשני המקרים, עד כדי צורך לשפצו.

המומחה מטעם הנתבעת :

הנתבעת הביאה מטעמה חוות דעת נגדית, מאת השמאי מר עמי מימון. מר מימון הסתמך בחוות דעתו על כרטיס הסטוריית התיקונים של הרכב במוסך הנתבעת וסקר את כל הטיפולים שבוצעו ברכב. מסקירה זו נמצאנו למדים, כי בין שתי התקלות עליהן מלין התובע בתביעתו (ביולי 2001 וביוני 2003) היה הרכב כ-7 פעמים במוסך הנתבעת. מר מימון כותב בחוות דעתו, כי בפברואר 2003 הגיע הרכב למוסך כאשר חסר בו גלון שלם של שמן. נתון זה מעיד, לדעת השמאי, על שימוש ברכב ללא בדיקה שגרתית של מפלס השמן, עד כדי אובדן כמעט מוחלט של כל כמות השמן במנוע.

מסקנותיו העיקריות של מר מימון היו כדלקמן:

1.         ברכב בוצעו טיפולים ותיקונים כמקובל על ידי הנתבעת, ללא שום חריגה לטיפולים בלתי נדרשים.